להחזיר את הגלגל לאחור .. זה אפשרי ?

אחרי התנתקות ארוכההה מהבלוג אני חייבת לפרוק ..

אוקיי אפשר לומר שעברו עליי הרבה דברים קשים החודש ..

הכי נוראי שלי החודש זה המוות של סבתא שלי ..

ה-17.5 זה היה היום הכי נוראי שהיה לי בחיים .. יום שאני רואה בו רק שחור ..

בוקר אחד שוואלה לא קמתי על צד ימין שלי .. לא רק שקמתי עצבנית..פתאום התחלתי להרגיש מועקה .. הייתי עצובה על סתם ואני לא יודעת למה ולא יכלתי לעצור את זה .. שעה אחרי שקמתי אמא שלי דיברה אתי ועם אחים שלי ואמה לנו שסבתא נפטרה ...

 בהתחלה הייתי בשוק . לא הצלחתי לבכות ולפרוק את מה שיש לי על הלב .. 

אחרי עשר דקות של הלם מוחלט עליתי לחדר שלי והתחלתי לבכות .. דמעה ראשונה זלגה לי על הלחי , דמעה שנייה , ושלישית .. וזה הפך לנהר של דמעות.. לא יכלתי לעצור את עצמי, בכיתי כמו שאף פעם לא חשבתי שאני יוכל לבכות ..
סבתא שלי הייתה האדם הראשון שאמרו לי שהוא מת וזה באמת היה חשוב לי..

בהלוויה היה נוראי ! לראות את סבתא שלך מכוסה בסדין שחור, מובלת על אלונקה כאילו היא איזה בובה .. לראות איך זורקים אותה לתוך חור באדמה ..זה היה פשוט ההגדרה לנוראי . 

סבתא שלי נפטרה בגלל מחלת הסרטן .. מחלה ארורה שאני לא מאחלת לאף אחד .. לראות את סבתא שלי כל כך חסרת כוחות שוכבת על מיטה בבית חולים עם קרחת .. זה לא הגיע לה היא הייתה אישה צדיקה !!
לא היו יותר מיוחדות ממנה.. אומרים שמי שמת ביום שבת ומת בייסורים הוא איש צדיק .. היא גם נפטרה ביום פטירה של רבי שמעון בר יוחאי .. רק מראה כמה היא צדיקה .. גם בלי כל העובדות האלה ידעתי שהיא צדיקה ..

תמיד חשבה על האחר .. והיא כל כך חסרה לי עכשיו .. אני אף פעם לא ישכח אותה ..

אבל בכיתי מספיק ואני יודעת שהחיים ממשיכים הלאה .. 

עבר עליי חודש קשה .. מלא בכאב.. 

היינו בטיול שנתי והילדה שאני מקנאה בה.. מישל . כל הבנים נמרחו עליה .. וגם הידידים שהכי הייתי רוצה יחס מהם .. הידיד הכי טוב שלי (עלאק הכי טוב ) ועמית ידיד שהיה ידיד טוב שלי .. קיצר כל הטיול קינאתי , בכיתי , רציתי הבייתה .. היה לי קשה לראות את הילדה שאני מקנאה בה עם כל החבורת בנים הזאת שמלקקת לה בלי סוף .. רק בלילה באמת היה כיף .. 

הריחוק הזה מידיד הכי טוב שלי כזה כואב .. אני לא יכולה יותר ..דיברנו על זה מלא פעמים .. ואף פעם דיבורים לא עזרו .. רציתי שהוא יראה לי שהוא הידיד הכי טוב שלי . לא שרק יגיד לי .

"תמונה אחת שווה אלף מילים " .

רציתי לראות מתמונה שמשקפת את הכל . לא מילים .. לא רציתי שיגיד לי שהוא אוהב אותי ושאני חשובה לו . רציתי שיראה לי . 

ממש כואב לי .. ואותו דבר על עמית ידיד שלי .. בדיןק אותו סיפור.

כואב לי וקשה לי . ואני מרגישה לבד . השנה הזאת הייתה נוראית והחודש הזה במיוחד ..

הפוסט הזה לא ממש היה פוסט "עמוק" .. לא כתוב בצורה יפה , ולא מנוסח טוב . אבל קשה לי וכתיבה יפה בבלוג זה הדבר האחרון שמציק לי .. קשה לייי אני םשוט צריכה עזרה עם החיים שלייי . אלוהים בבקשה תשמע את הצעקות נואשות עזרה שלייי בבקשה!

הלוואי ויכלותי להחזיר את הגלגל לאחור ולנסות לתקן את הכאב שגומר אותי ..

מקווה שיהיה יותר טוב ..

היה נחמד לפרוק קצת .. 

אחרי התנתקות ארוכההה מהבלוג אני חייבת לפרוק ..

אוקיי אפשר לומר שעברו עליי הרבה דברים קשים החודש ..

הכי נוראי שלי החודש זה המוות של סבתא שלי ..

ה-17.5 זה היה היום הכי נוראי שהיה לי בחיים .. יום שאני רואה בו רק שחור ..

בוקר אחד שוואלה לא קמתי על צד ימין שלי .. לא רק שקמתי עצבנית..פתאום התחלתי להרגיש מועקה .. הייתי עצובה על סתם ואני לא יודעת למה ולא יכלתי לעצור את זה .. שעה אחרי שקמתי אמא שלי דיברה אתי ועם אחים שלי ואמה לנו שסבתא נפטרה ...

 בהתחלה הייתי בשוק . לא הצלחתי לבכות ולפרוק את מה שיש לי על הלב .. 

אחרי עשר דקות של הלם מוחלט עליתי לחדר שלי והתחלתי לבכות .. דמעה ראשונה זלגה לי על הלחי , דמעה שנייה , ושלישית .. וזה הפך לנהר של דמעות.. לא יכלתי לעצור את עצמי, בכיתי כמו שאף פעם לא חשבתי שאני יוכל לבכות ..
סבתא שלי הייתה האדם הראשון שאמרו לי שהוא מת וזה באמת היה חשוב לי..

בהלוויה היה נוראי ! לראות את סבתא שלך מכוסה בסדין שחור, מובלת על אלונקה כאילו היא איזה בובה .. לראות איך זורקים אותה לתוך חור באדמה ..זה היה פשוט ההגדרה לנוראי . 

סבתא שלי נפטרה בגלל מחלת הסרטן .. מחלה ארורה שאני לא מאחלת לאף אחד .. לראות את סבתא שלי כל כך חסרת כוחות שוכבת על מיטה בבית חולים עם קרחת .. זה לא הגיע לה היא הייתה אישה צדיקה !!
לא היו יותר מיוחדות ממנה.. אומרים שמי שמת ביום שבת ומת בייסורים הוא איש צדיק .. היא גם נפטרה ביום פטירה של רבי שמעון בר יוחאי .. רק מראה כמה היא צדיקה .. גם בלי כל העובדות האלה ידעתי שהיא צדיקה ..

תמיד חשבה על האחר .. והיא כל כך חסרה לי עכשיו .. אני אף פעם לא ישכח אותה ..

אבל בכיתי מספיק ואני יודעת שהחיים ממשיכים הלאה .. 

עבר עליי חודש קשה .. מלא בכאב.. 

היינו בטיול שנתי והילדה שאני מקנאה בה.. מישל . כל הבנים נמרחו עליה .. וגם הידידים שהכי הייתי רוצה יחס מהם .. הידיד הכי טוב שלי (עלאק הכי טוב ) ועמית ידיד שהיה ידיד טוב שלי .. קיצר כל הטיול קינאתי , בכיתי , רציתי הבייתה .. היה לי קשה לראות את הילדה שאני מקנאה בה עם כל החבורת בנים הזאת שמלקקת לה בלי סוף .. רק בלילה באמת היה כיף .. 

הריחוק הזה מידיד הכי טוב שלי כזה כואב .. אני לא יכולה יותר ..דיברנו על זה מלא פעמים .. ואף פעם דיבורים לא עזרו .. רציתי שהוא יראה לי שהוא הידיד הכי טוב שלי . לא שרק יגיד לי .

"תמונה אחת שווה אלף מילים " .

רציתי לראות מתמונה שמשקפת את הכל . לא מילים .. לא רציתי שיגיד לי שהוא אוהב אותי ושאני חשובה לו . רציתי שיראה לי . 

ממש כואב לי .. ואותו דבר על עמית ידיד שלי .. בדיןק אותו סיפור.

כואב לי וקשה לי . ואני מרגישה לבד . השנה הזאת הייתה נוראית והחודש הזה במיוחד ..

הפוסט הזה לא ממש היה פוסט "עמוק" .. לא כתוב בצורה יפה , ולא מנוסח טוב . אבל קשה לי וכתיבה יפה בבלוג זה הדבר האחרון שמציק לי .. קשה לייי אני םשוט צריכה עזרה עם החיים שלייי . אלוהים בבקשה תשמע את הצעקות נואשות עזרה שלייי בבקשה!

הלוואי ויכלותי להחזיר את הגלגל לאחור ולנסות לתקן את הכאב שגומר אותי ..

מקווה שיהיה יותר טוב ..

היה נחמד לפרוק קצת ..